בתקופה בה בני הזוג אסורים זה על זה, נאסר עליהם לאכול לבדם על שולחן אחד בלי סימן היכר שיזכיר להם את מצבם ההלכתי.
הסימן אינו צריך להיות מחסום של ממש, ואינו חייב להיות בולט וגלוי למתבונן מן הצד.
ניתן להניח על השולחן חפץ שאין בו צורך בארוחה (כמו אגרטל שאינו מונח שם בדרך כלל, או כיכר לחם נוספת) לחלופין ניתן לבחור כל כלי או אביזר אחר שאין הם משתמשים בו בדרך כלל.
אם יש לבני הזוג מקומות קבועים ליד השולחן ניתן ליצור את הסימן באמצעות החלפה מכוונת של המקומות.
אם בני הזוג אינם יושבים לבדם, אלא סועדים בחברת אנשים נוספים, אין צורך בסימן היכר.
אכילה מצלחת אחת אסורה על בני הזוג, אפילו כשהם אוכלים עם אנשים נוספים. כאשר אוכל מוגש בצלחת מרכזית המשמשת את כל הנוכחים יעבירו בני הזוג את האוכל לצלחתם האישית בטרם יאכלו אותו.
לאיש אסור לאכול או לשתות שאריות שהותירה אשתו בצלחתה או בכוסה כשהיא נוכחת במקום.
אם הוא אינו יודע שאלו הם שייריה מותר לו לאכול אותם, ואין צורך ליידע אותו בכך. אם אדם נוסף אכל או שתה משיירי האישה מותר לבעל להמשיך לאכול לאחר שסיים.
לאישה מותר לאכול משיירי בעלה, גם בנוכחותו.