על מנת שהטבילה תהיה כשרה, צריך שכל גופה ושערה של הטובלת יימצאו בבת אחת בתוך מי המקווה. כדי שטבילה כזו אכן תתרחש, הגוף צריך להיות רפוי כך שהמים יוכלו להגיע לכל המקומות הגלויים בעת ובעונה אחת.
על הטובלת לעמוד במים כאשר זרועותיה אינן צמודות לגופה, רגליה אינן צמודות זו לזו, ידיה פתוחות ואצבעות ידיה מופרדות מעט, עיניה ופיה סגורים באופן רפוי, והיא נוטה מעט קדימה.
בכדי לאפשר למים לגעת בכל חלקי הגוף יש להרטיב את הגוף כולו במי המקווה ורק אחר כך לטבול באופן רפוי. ראוי להשתדל להרטיב אזורים נסתרים כגון בית השחי, קפלי שומן, והאזור שתחת החזה, אף שהם נחשבים ל"בית הסתרים" ואם לא יגיעו אליהם מים הטבילה תהיה כשרה כל עוד לא היו עליהם חציצות.
ברוב קהילות ישראל המנהג הוא לטבול בעמידה – במאונך, אך מנהג חב"ד הוא לטבול במאוזן. מי המקווה צריכים להיות עמוקים דיים כדי לאפשר טבילה של כל הגוף כאחד, וישנן מדרגות המובילות אל תוך המקווה. במקרה שבו יש לאישה קושי לרדת במדרגות, ניתן להתייעץ עם הבלניות כדי למצוא את הדרך הנכונה לסייע לה להצליח לטבול במקווה כדין. ניתן למצוא במאגר המקוואות הארצי את מספרי הטלפון של הבלניות והמקוואות ברחבי הארץ, וכן את פרטיהם של מקוואות מיוחדים המותאמים לטבילת נשים נכות.