הכנות לחתונה במקרה של פגיעה מינית בעבר

צמד מילים כואב, שכנראה לא כל כך היית רוצה לפגוש דווקא עכשיו, כשאת מקימה את ביתך, ובונה את הזוגיות עליה חלמת.
את רוצה שהעבר הזה יישאר רחוק מאחור, ולא ישפיע כלל.
ואם ישפיע- אז לפחות שזה יהיה רק עליך, ולא על בן זוגך, הרי “מה הוא אשם”?…
אבל… לא תמיד זה עובד ככה, ולעיתים מה שקרה לנו בעבר ממשיך להשפיע על חלק ממרחבי החיים בהווה. וזה קורה ב”הפוך על הפוך”, דווקא כשאנחנו מנסים להתכחש להשפעות האלה…
ולכן- אני ממליצה לנשום עמוק- ולחפש את המרחבים שבהם הפגיעה ממשיכה להשפיע (או שיש לך חשש שתשפיע)- למפות אותם, להתייחס אליהם, לקבל בהם יותר סיוע, להגיע מוכנה אל המפגש איתם. לא מתוך בהלה וחרדה, אלא מתוך הסכמה ללמוד שם איך לצמצם ככל הניתן את ההשפעות על חייך- בתהליך סבלני וללא לחץ.
כמובן אין הכוונה לומר שתמיד יהיו השפעות והשלכות- אך במידה ויש- חשוב לא לטשטש אותן, להתייחס לדברים באופן מותאם ולא להישאר לבד!
מניסיוני בתחום, ניתן לזהות 3 תחומים מרכזיים שבהם כדאי לשים לב להתעוררות של השלכות, הקשורות לפגיעה המינית:
א. נושא המגע והמיניות
ב. נושא התקשורת הזוגיות ובן הזוג
ג. נושא הלכות טהרת המשפחה

יש לציין כי על כל אחד מהמוקדים הללו ניתן להרחיב רבות, אך כאן אביא נקודות מרכזיות בלבד:

נושא המגע:
באופן טבעי, הגוף שחווה מגע טראומטי, יכול להמשיך להגיב כביכול הסכנה והאיום עדיין כאן – גם אם “בשכל” אנחנו מבינות שהכל בסדר ואין כאן סכנה. זוהי תגובה אוטומטית וטבעית של מנגנוני ההישרדות של הגוף. לאט לאט, לעיתים בסיוע של טיפול הממוקד בכך, נסייע למערכת הגופנפש שלנו לייצר בתוכה את ההפרדה בין תגובות ההישרדות- שהיו נחוצות בעבר לבין התגובות אותן אנו מבקשות לבחור בהווה ביחס למגע. לשם כך, חשוב מאד שגם בן הזוג יהיה שותף, וילמד יחד איתך את התנאים הנחוצים לך על מנת לחוש בטחון ושליטה במרחב האינטימי. רק כאשר הביטחון והאמון יופנמו היטב במערכת שלך- ניתן יהיה לעבור הלאה, למקומות של יותר ספונטניות וזרימה.

נושא התקשורת הזוגית ובן הזוג:
כפי שראינו כבר בנושא הקודם- מעורבות בן הזוג ביצירת מרחב של בטחון וקשב חשובה מאד. לעיתים יש פיתוי להשאירו מחוץ לתמונה, לרצות אותו “כדי שלא יסבול”- ועלולים להיות לכך נזקים מצטברים בטווח הארוך יותר (לדוגמה: אישה שמרצה את בעלה בתחום המיני כדי לחסוך ממנו את הקושי שהיא חווה בתחום זה, וכך בעצם הוא, בלי ידיעתו, מצטרף לשחזור של מערכת טראומטית ומכווצת שבה המגע הוא לא מתוך רצון).
במעורבות בן הזוג אין הכוונה למעורבות יתר: הוא לא צריך לרחם עליך, בטח שלא צריך להפוך למטפל שלך, וגם לא צריך לדעת כל פרט ופרט על מה שעברת, וודאי לא לחקור אותך. מה שחשוב זה שהוא יהיה מודע להשלכות שאת חווה, להקשר הרלוונטי של נושא הטראומה, ולמה יכול לעזור כדי להקל עליך.
כמו כן לעיתים יש צורך בסיוע בנושא בניית האמון, יצירת מרחבים של פרטיות בתוך הקשר, מתן מקום לעיבוד של בן הזוג את הפגיעה וסוגיות נוספות.

נושא הלכות טהרת המשפחה:
לעיתים ישנו קושי עם הנושא בכלליות- ולעיתים עם פרטים מסוימים מתוכו. הקשיים אינם נובעים מעצם ההלכה כמובן- אלא מהמפגש שנוצר בין תחום הלכתי זה לבין ההקשר הנפשי הייחודי בפגיעה מינית.
קושי כללי יכול להיות קשור לעצם החוויה שאומרים לי מה לעשות בתחום שהוא כ”כ אינטימי רגיש ופגיע גם כך.. תחושה שאין לי מרחב, אין לי בחירה… אני חייבת, מוכרחה… וזה מהדהד לצערנו לתחושות הקשורות לעבר הטראומטי ולחוסר השליטה והבחירה שאפיינו אותו.
גם מושגי הנידה, הטומאה וההכתמה עלולים להתכתב (בטעות) עם החוויה הנפשית המלווה לצערנו נפגעות רבות- חווית טומאה, תחושה של אשמה, בושה וגועל, תחושה ש”יש עלי כתם”.

קשיים עם פרטי הלכה יכולים להיות מגוונים, לדוגמה- נשים המדווחות על קושי עם בדיקות הטהרה, עם המקווה או עם ההכנות אליו, עם דיני ההרחקות ועוד- התעוררות של חרדות, תחושות פיזיות של גועל, של פולשנות, של כאב- מסמנים לנו שיש צורך לבחון את ההקשר של הפגיעה בעבר, ולראות מה ניתן לעשות על מנת להקל על האישה. ניתן להיעזר לשם כך במדריכת הכלות, ביועצת ההלכה בקו האנונימי, בשליחת הודעה כתובה באתר זה או בכל דרך שתתאים לך- וממש לא מומלץ “למשוך” את הסבל- לרוב דווקא כאשר מקבלים תחושה שיש יותר אפשרויות בחירה שיכולות לעזור לך- חלק מהסבל משתחרר מאליו. הכי חשוב שלא תרגישי שבגלל שקשה לך עם התחום הזה- זה מעיד עליך שאת “לא נורמלית” או שאת מזלזלת בהלכה. סביר להניח שהקשיים שאת חשה קשורים לפגיעה שעברת, ואת לא היחידה שמרגישה כך.

חשוב לדעת כי ניתן לחיות חיי זוגיות ואינטימיות טובים מאד גם כשיש פגיעה מינית ברקע, אך לעיתים יש צורך בעבודה ובלמידה על כך- בין אם באופן עצמאי ובין אם בסיוע של גורמים מטפלים המתמחים בתחום זה.
בכל אופן, חשוב לנו שתדעי שאינך לבד!