אישה שמוגדרת מבחינה הלכתית כ'"יולדת" נאסרת מדאוריתא בטומאת לידה, שחלה עליה מאותו רגע ועד שתטבול בתום ספירת שבעה נקיים. זמן המינימום שרק אחריו ניתן לטבול לאחר טומאת לידה הוא שבעה ימים לאחר לידת זכר וארבע עשר יום לאחר לידת נקבה או עובר שלא ידוע מינו.
ישנן שיטות שונות בנוגע לקביעת הרגע שממנו והלאה האישה תוגדר כ"יולדת" מבחינה הלכתית, ולכן תחול עליה טומאת לידה ובני הזוג יאסרו.
פסיקת הרב הנקין והרב ורהפטיג המלווים את עבודתינו היא שהאישה נאסרת משעה שאינה יכולה ללכת בכוחות עצמה ועליה להיעזר באחרים. שלב זה מגיע כשהאישה מצויה בתהליך של לידה פעילה ויש לה פתיחה משמעותית.
מאחר וישנן שיטות שונות בפסיקה בתחום זה, אם יש רב שאתם מתייעצים איתו בדרך כלל כדאי שתבררו מהי שיטתו בעניין.
בנוסף לדין של טומאת לידה, אישה בתהליך לידה עשויה להיאסר כמו כל אישה אחרת. במקרה של שטף דימום בני הזוג יאסרו. מצב אחר שבו יתכן שבני הזוג יאסרו הוא ראיית דם על האצבע של מי שביצעה בדיקות פתיחה והכניסה את אצבעה לנרתיק: מכיוון שהאצבע נכנסת לתוך הנרתיק, יש לראיית דם במקרה כזה דין של "ספק הרגשה", ובכל מקרה של מראה בצבע אוסר שמקורו ברחם, בכל כמות שהיא, תאסרי. (על הסיבות לכך תוכלי לקרוא כאן) במקרה שישנה אפשרות שהדם הוא דם מכה, ואין מקורו ברחם, יש לברר את הנושא עם רב או יועצת הלכה. אינך צריכה לשאול האם נראה דימום בעת הפתיחה.
מרגע שהאישה הפכה ל"יולדת" מבחינה הלכתית או שבני הזוג נאסרו מסיבה אחרת, חלים עליהם כל הדינים שחלים כשבני זוג אסורים (ראי כאן), כולל איסור על מגע ביניהם. אם יש הכרח שהאיש יסייע לאישתו בלידה כמובן שפיקוח נפש גובר, אולם כשאין הכרח שיהיה מגע בין בני הזוג יש להימנע מכך.