שאלי את היועצת
הקו הפתוח
על מנת שהטבילה במקווה טהרה תהיה טבילה כשרה, כל הגוף והשיער צריכים להימצא בתוך המים בבת אחת, באופן שמאפשר מגע ישיר ומלא עם המים. כל דבר שמפסיק בין הגוף או השיער ובין המים נקרא “חציצה”.
לכתחילה אנו משתדלים להסיר לפני הטבילה כל דבר חוצץ, בכל גודל שהוא, ואף אם האישה רוצה בהימצאותו על גופה. על מנת לוודא שכל החציצות הוסרו, יש חובה הלכתית להקדים לטבילה את החפיפה והעיון.
לעיתים קיימת חציצה המחוברת לגוף או שאי אפשר להסירה מסיבה אחרת, למשל במקרה של חציצות בעלות תפקיד רפואי (כגון תפרים, סתימה זמנית או כתר זמני), או חציצות שיש להן תפקיד קוסמטי רצוי. במקרה כזה, יש להתייעץ עם סמכות הלכתית: מצד אחד חשוב שלא להחליט לבד שהחציצה אינה בעיתית, ולהסתכן בטבילה לא כשרה. מצד שני, לפעמים קיים פתרון הלכתי, וחבל לדחות את הטבילה שלא לצורך.
כאשר מתעוררת שאלה לגבי חציצה, קיימת חשיבות רבה להגדרות ההלכתיות הבסיסיות של דין חציצה: מדאוריתא נחשב לחציצה רק דבר שמקיים את שני התנאים הבאים:
- החציצה מכסה את רוב גופה או שערה.
- האישה אינה מעוניינת בנוכחות הדבר החוצץ, מה שמכונה בלשון ההלכה “מקפידה עליו”.
אם נוכחות דבר מסוים על הגוף תפריע לרוב הנשים, הוא ייחשב לחציצה אף לאישה שאינה מוטרדת מנוכחותו. לחציצה ייחשב גם דבר שהאישה איננה מקפידה על הימצאותו בדרך כלל, אם יש זמנים בהם היא מסירה אותו (לדוגמא, טבעת שהיא מסירה כאשר היא לשה בצק).
מדרבנן, מספיק כל אחד מהתנאים בפני עצמו לפסול את הטבילה: חציצה שנמצאת על רוב הגוף פוסלת את הטבילה גם אם האישה אינה מקפידה עליה, וחציצה שהאישה מקפידה עליה פוסלת את הטבילה גם אם היא אינה מכסה את רוב גופה.
ההלכה הנוהגת לכתחילה היא שלפני הטבילה יש להסיר כל דבר, אפילו מה שאינו מוגדר כחציצה על פי הגדרות אלו.
חשוב להדגיש: השיער נידון בפני עצמו, ולכן חציצה על רוב השיער נחשבת חציצה מדאוריתא ופוסלת את הטבילה אפילו במקרה שאין חציצה על הגוף כלל.
