• Hebrew
  • English
  • Espnaol
  • Francais

הלכה ובריאות האישהלעילוי נשמת לואיז בת יוסף ומרגרית חקשורי ז"ל

  • donate
  • תפריט

    מדין התורה לימינו


    בס”ד

    בספר ויקרא, בפרשות תזריע ומצורע, מונה התורה את הטומאות הגופניות השונות. שלוש מהטומאות, יולדת, זבה ונדה, הן ייחודיות לנשים ומתקיימות כתוצאה מדימום היוצא מרחמה של האשה. בשלושתן ישנה גם חובה לפרוש מיחסי אישות עד להיטהרות וקיום יחסי אישות בזמן זה נחשב איסור חמור מן התורה שעונשו כרת.

    למרות הדמיון הרב דינם מהתורה שונה.

    את טומאת הנדה מתארת התורה כך: “וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב” (ויקרא טו, יט).

    כלומר, טומאת נדה נמשכת שבעה ימים מיום ראיית הדם לראשונה, כאשר לא משנה בכמה ימים מתוכם אכן היה דימום, כל עוד הדימום פסק לפני השקיעה של היום השביעי. בסופם עושה האשה הפסק טהרה וטובלת במוצאי היום השביעי.

    את דינה של הזבה מתארת התורה כך: “וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִואוְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר” (ויקרא טו, כה-כח).

    כלומר, כאשר הדימום הרחמי נמשך ימים רבים (חז”ל לומדים שמדובר לכל הפחות בשלשה ימים, ימים- שניים, רבים- שלשה) שלא בעת נדתה האשה נחשבת זבה. הזבה צריכה לחכות שבעה ימים נקיים לאחר שווידאה שפסק הדם ואז טובלת ביום השביעי בבוקר. כדי להיכנס למקדש יהיה עליה להביא קרבן ביום השמיני – שני תורים או שני בני-יונה – אחד לעולה ואחד לחטאת.

    סוג זה של זבה נקרא בלשון חז”ל זבה גדולה.

    כדי לוודא שאשה לא תהפוך לזבה גדולה קבעו חכמים דין של זבה קטנה, לפיו אשה שראתה יום או יומיים שלא בעת נדתה מחכה יום אחד נקי, לראות שהיא לא הופכת זבה גדולה וטובלת למחרתו. אשה זו מכונה בחז”ל “שומרת יום כנגד יום”

    למרות שניתן היה לחשוב  שהנדה המופיעה בתורה מקבילה למושג “וסת” בימינו, בדברי חז”ל נראה שאין הם מקבילים, וההבדל בין נדה לזבה אינו בהכרח קשור לדימום הוסתי.

    הגמרא במסכת נדה קובעת “מעין אחד הוא, התורה טמאתו והתורה טהרתו”, כלומר טומאה וטהרה אינם מושגים ביולוגים, אלא הלכתיים. השינוי בדין בין טומאת היולדת, הנדה והזבה אינו נובע מהשינוי הביולוגי, אלא נבחן במדדים הלכתיים. דוגמה משמעותית לכך אפשר לראות בדיני כתמים. כאשר האשה רואה מראה דמי המוגדר ככתם על אף שברור שהכתם הוא ממקור רחמי, השאלה האם יאסור את האישה אינה נבחנת לפי מדדים ביולוגים, אלא הלכתיים.

    בגמרא במנחות (פט, א) נאמר ש”אחד עשר יום שבין נדה לנדה – הלכה למשה מסיני”, אומנם יש דעות שונות להבנת הדין הזה ובחישוב אותם אחד עשר ימים, אבל המשותף לכולן הוא שלעיתים אישה בעת הדימום הוסתי תחשב מבחינה הלכתית נדה, ולעיתים זבה.

    קושי נוסף לקיים את הדין דאוריתא שמובע כבר  אצל חז”ל הוא הגדרת התחלת הדימום. אישה נטמאת בטומאת נדה או זבה רק כאשר היא רואה דימום אוסר בהרגשה. הגדרת צבעו המדוייק של דם האוסר מדאורייתא תלויה במסורות פסיקה שכבר בתקופת הגמרא, היו אמוראים שסיפרו שנשכחו מהם. במצב כזה קשה להחליט מתי באמת האישה ראתה מראה אוסר מדאוריתא, ועלול להיווצר מצב שבו בני זוג חושבים שהאישה כבר נדה אך באמת הדימום שהיא ראתה אינו אוסר אותה מהתורה וספירת ימי הנדה התחילה רק למחרת. במצב כזה טבילה לפי הדין דאוריתא תתבצע בטעות יום לפני שהאישה יכלה בכלל להיטהר, והספירה שלה מכאן והלאה תהיה שגויה לחלוטין.

    לכן, כיוון שקשה להבחין בין דם נדה לדם זבה, ופרטי הדינים המגדירים מתי אשה נדה ומתי היא זבה סבוכים ולא ידועים לציבור הרחב וככל הנראה גרמו לטעויות רבות, וכיוון שאיסור קיום יחסי אישות בזמן של נידות או זיבות הוא מאיסורי העריות החמורים, תיקנו חכמים כמה תקנות, שמטרתן ליצור בטחון בשמירת הדין דאוריתא באמצעות אחידות בדינים בין טומאת נדה לטומאת זבה.

    כבר בתקופת המשנה, תיקן ר’ יהודה הנשיא תקנה הידועה בשם “תקנת רבי בשדות” (נדה סו, א). “אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב, התקין רבי בשדות: ראתה יום אחד – תשב ששה והוא, שנים – תשב ששה והן, שלשה – תשב שבעה נקיים”.

    כלומר, אם אשה ראתה דם יום או יומיים- תנהג כנדה ותוסיף שישה נקיים ובסופם תטבול.

    בכל מקרה שבו הדימום נמשך מעבר לשלושה ימים, תחמיר כזבה גדולה ותספור שבעה נקיים לפני שתטבול.

    דין זה התקבל בתוך מספר דורות על נשות ישראל. וכיוון שבתקנת רבי בשדות לעיתים צריך לחכות שישה ימים נקיים ולעיתים שבעה, הן השוו לגמרי את הדין כך שבכל מקרה; לא משנה מתי אשה ראתה או כמה זמן היא דיממה, לאחר שפסקה מלראות דם (מוודאים זאת בבדיקת הפסק טהרה) תספור שבעה נקיים ותטבול.

    יש לציין שהתקנה התקבלה בכל תפוצות ישראל, ומובאת בגמרא, על ידי ר’ זירא כדוגמא להלכה פסוקה שאין עליה שום עוררין. תקנה זו נקראת לעיתים “תקנת בנות ישראל” שכן הן היו אלו שקיבלו דין זה, או “חומרת ר’ זירא” על שם הרב שמתאר בגמרא את התקנה שהתקבלה.

    להלכה נפסק על-ידי כל הפוסקים ובכל העדות שתהליך הטהרה יכלול תמיד שלושה שלבים: הפסק טהרה, שבעה נקיים  וטבילה. ללא קשר לאורך הדימום או לזמנו. יש לשים לב שלא ניתן להתחיל בספירת שבעה נקיים לפני שעברו מספר ימים מינימלי. ימים אלו נקראים ימי ההמתנה המינימליים, על דרך חישובם ניתן לקרוא בדף המידע בנושא.

    למה אי אפשר לבטל את שבעה נקיים?

    ההלכה משתנה בתוך מסגרת של כללים קבועים וידועים. במקרים רבים, הפסיקה ההלכתית מתאימה עצמה למצבים משתנים כמו “שעת הדחק”, “הפסד מרובה” וכדומה, אך התאמות אלו אינן חלות בכל מצב.

    באופן כללי, הראשונים מסכימים שלא ניתן לבטל תקנת חכמים שתוקנה כדי לעשות סייג לתורה, גם אם בטל טעמה. במקרה שלנו אפילו לא ניתן להגיד שהיום בטל הטעם, ואין צורך יותר בתקנת חכמים, שהרי התקנה תוקנה מתוך החשש לטעות בדין תורה, וחשש זה קיים גם היום. כאמור, כבר בתקופת האמוראים מודים החכמים שהם אינם יודעים להבחין בין נדה וזבה, וגם אנו איננו יודעים בוודאות מהו ההבדל בין נדה לזבה (הזכרנו כבר שההבדל הוא הלכתי ולא ביולוגי). “תקנת בנות ישראל” תוקנה כסייג לתורה, כדי למנוע מצב שבו אשה תטעה בספירה ותטבול לפני הזמן.

    כאשר שומרים רק דין דאורייתא לא קיים “מרווח טעות”. קביעת הזמן שבו אשה נעשית נדה חייב להיות מדויק מאוד. במצב שבו אשה החליטה שהפכה לנדה לפני השקיעה בעוד שהדם האוסר היה רק לאחר השקיעה, היא תטבול יום לפני שבאמת הסתיימה תקופת הנידות שלה, ותהיה עם בן-זוגה כאשר הם עדיין אסורים זו על זה. ספירה לא נכונה של ימי הנדות או חישוב לא נכון של אחד עשר הימים שבין נדה לזבה עלולים להוביל גם למצב שבו אשה זבה חושבת שהיא נדה. טעות כזו עלולה לגרום לרצף של טעויות במשך זמן ארוך מאוד, כיוון שכל ספירת ימי הנידות והזיבות משתבשת ולכן ייתכן שבפעם הבאה שהיא תראה דם היא תנהג כנדה כשהיא זבה או להפך.

    התקנה לספור שבעה נקיים לאחר כל דימום רחמי, היא תקנה שפשטה בכל ישראל. היא נשמרה בקהילות ישראל השונות, ונפסקה בספרי ההלכה מהגמרא, דרך ספרות הראשונים ועד לשולחן ערוך. כך היא דרך פסיקת ההלכה, כאשר תוקפם של התורה שבעל-פה ותקנות חכמים נובע מהפסוקים בספר דברים המצווים אותנו “עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל” (דברים ז,יא). ניסיון לבטל את השתלשלות ההלכה והוראות שמנסות לחזור לדין תורה תוך התעלמות מהתורה שבעל-פה, מנוגד למסורות הפסיקה המקובלות בעם ישראל בכל הדורות.

    לצערנו נשמעות בשנים האחרונות קריאות להפסיק לשמור הלכות טהרת המשפחה באופן ההלכתי, אפילו בקרב הציבור הדתי. רבות מהקריאות להפסיק לקיים את ההלכה המקובלת מתבססות על ספרו של רופא הנשים דר’ רוזנק “להחזיר טהרה ליושנה”.

     בתשובה ארוכה שהתפרסמה באתר לפני כמה שנים, הסבירה יועצת ההלכה תרצה קלמן מנהלת האתר, מהם הכשלים המרכזיים בדבריו מדוע אין אפשרות הלכתית לבטל את שמירת שבעה נקיים, ומדוע מי שתעשה מה שמכונה “נידה דאוריתא” תכשל באיסורי דאוריתא בסבירות גבוהה.

    גירסה מקוונת של התשובה נמצא באתר http://www.yoatzot.org/hebrew/questions-and-answers/answer.asp?id=4957
    בקובץ המצורף נמצאת השאלה והתשובה בגירסה נוחה לשמירה והדפסה. 

    על הכשלים בספרו של ד’ר רוזנק ‘להחזיר טהרה ליושנה’


    המידע באתר נכתב על ידי יועצות הלכה, בליווי רבנים, כדי לתת הדרכה כללית בתחומים ההלכתיים של טהרת המשפחה. האתר כולל מידע רפואי בנושאים שיש להם ממשק עם טהרת המשפחה. כל המידע הרפואי הנמצא באתר אושר ע"י רופאות. אין לראות בו הנחיה רפואית. במקרה הצורך יש לפנות להתייעצות ומעקב רפואי ע"י רופאת נשים. תשובה הלכתית נקודתית תלויה בפרטי המקרה, ולכן חשובה תשומת הלב לפרטים. להתייעצות אישית עם יועצת הלכה או רב יש יתרונות שמידע כללי אינו מספק. מאגר הנתונים והאתר מאובטחים. בנוסף, לפני פרסום שאלות ותשובות באתר אנו מטשטשות כל פרט מזהה.


    תפריט נגישות