שלום לך ומזל טוב!
אין ספק שהקפדה על הלכות שרק בוחן כליות ולב יודע את מידת הצלחתינו בשמירתן, ובמיוחד כשמדובר בנושא שהיצר הרע בו מקשה במיוחד, היא נסיון קשה. כבר אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו "יהא רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם" (ברכות כ"ח ע"ב) ולפליאתם הצביע על העובדה הפשוטה שכשאדם חוטא הוא מקווה שלא להיתפס על ידי אדם אחר. הקפדה על ההלכה בתקופה שבני הזוג אסורים היא נושא שבינם לבין הקב"ה בחדרי חדרים, ובהחלט נקודה משמעותית בקבלת עול מלכות שמים כפשוטו.
מדבריך משתמע שלמרות שלא הצלחתם לשמור על ההלכה לא נכשלתם באיסורי דאוריתא או ספק דאוריתא של נגיעת חיבה. כדאי להשתמש בעובדה זו כמנוף להצליח להקפיד יותר בחודש הבא. אמנם נכשלתם, ולא שמרתם כפי שיש לשמור, ולא קימתם את ההלכה במלואה, אך אתם מצליחים לבלום את עצמכם בזכות כוחות הנפש שיש לכם. את כוחות הנפש האלה יש להעצים ולהאמין ביכולתכם לקיים את ההלכה במלואה. אין ספק שאתם מסוגלים לעמוד בנסיון.
מבחינה הלכתית אין שום בסיס לאבחנה שאתם עושים בין ימי הוסת לימי תהליך הטהרה. כל עוד לא טבלת בתום שבעה נקיים מעמדך ההלכתי זהה לזה שביום הראשון של הוסת. השו"ע ביורה דעה סימן קצ"ז פותח ואומר: "אין הנידה והזבה והיולדת עולות מטומאתן בלא טבילה שאפילו אחר כמה שנים חיב כרת הבא על אחת מהן אלא אם כן טבלו כראוי במקווה הראוי". הגמרא מביאה בריתא המתייחסת למקרה של הפרדה בין זמן הוסת לשבעה נקיים. ההתייחסות בבריתא מחדדת את הסכנה שבהפרדה כזו מחד, ומאידך מראה שהקושי שלכם להתייחס לכל התקופה כיחידה אחת אינו חדש, וכבר הופיע בעבר. נצטט כאן את הקטע במלואו, ואם תרצו תוכלו ללמוד אותו ביתר העמקה (שבת י"ג מתחתית ע"א ובהמשך בע"ב):
תני דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם: כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה – מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. ואמרתי לה: בתי, בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. – בימי לבוניך מהו אצלך? – אכל עמי, ושתה עמי, וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב.
העובדה שאתם מצליחים לשמור על ההלכה במלואה בזמן הוסת מעידה יותר מכל שאתם מסוגלים לגייס את כוחות הנפש הדרושים כדי לשמור על ההלכה כל עוד אינכם מרפים מהמאמץ בעבודת ה'. בעז"ה תצליחו בעתיד להרגיש ששמחת החיים שלכם אינה תלויה בנגיעה בזמנים שהיא אסורה ויש לכם יכולת להמשיך להתאמץ עד שאת טובלת. מדברייך ניכר שחוסר ההצלחה לעמוד בנסיון מעיק עליכם וודאי גם הוא פוגם בשמחתכם. אין ספק שתחושת ההישג שבהצלחה לשמור את ההלכה כראוי תתן לכם כוחות להמשיך הלאה.
הקשר הפיזי האינטימי הוא שפה חדשה שאתם לומדים לראשונה. מבחינות מסויימות אכן קשה יותר לשמור על הגבולות אחרי שכבר יש קשר פיזי עם מגוון עוצמותיו, מאשר להצליח לא לגעת זה בזה כלל. יצירת גבולות שאינם אבסולוטיים והמעבר בין היתר מוחלט לאיסור מוחלט דורשים מורכבות. אולי ההתייחסות לעניין כמשימה חדשה, ולא כמשימה שהיא המשך של הנסיון שבו עמדתם בהצלחה לפני החתונה (כל הכבוד!) תקל עליכם להצליח בה.
קחי בחשבון שאתם בתחילת הדרך. אמנם יש להניח שבחוויה שלכם עבר זמן רב מאז נישאתם, אך בהסתכלות על עשרות השנים שלפניכם בעז"ה שלושת החודשים הראשונים הללו הם אחוז מזערי מחייכם המשותפים. העובדה שלא הצלחתם לשמור על ההלכה במלואה בחודשים אלו אינה צריכה לרפות את ידיכם, אלא להוות אתגר להמשך הדרך. אלה ההזדמנויות הראשונות שבהם תרגלתם הקפדה על עולם שלם של הלכות חדשות לכם. כמו שברור לנו שיש מי שמתחיל לשמור שבת ועשוי להתבלבל בשבתות הראשונות ולא להצליח לשמור כל פרט מפרטי הלכות שבת כראוי, ועם זאת זה לא מעיד דבר על העתיד, כך גם אצלכם: אתם בתחילת הדרך של שנים רבות של זוגיות קדושה ויצירה של בית נאמן בישראל. בעז"ה בחודש הבא תצליחו לשמור על ההלכה במלואה, או לפחות תצליחו להתקרב יותר לשמירה על ההלכה במלואה.
בספר "ברית הנישואין" במאמר ששמו "טהרת המשפחה" מציע הרב גינזבורג נקודת מבט של עבודת הנפש לשינויים הזוגיים – הלכתיים במהלך החודש, יתכן ותמצאו בו עניין.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל עת.
עלו והצליחו!
תרצה קלמן – יועצת הלכה