מדי שנה בתאריך 14/11 חל יום הסוכרת הבינלאומי. סוכרת הינה הפרעה בחילוף החומרים הגורמת לחוסר איזון ברמת הסוכר בדם.
כיום, חיים בישראל מעל 430,000 איש המאובחנים עם סוכרת, ועל פי הערכות רפואיות, ישנם עוד עשרות אלפים שאינם מאובחנים.
התמודדות עם מחלת הסוכרת מצריכה שינוי משמעותי באורח חייו של האדם הכולל שינויים תזונתיים, טיפול רפואי ופעילות גופנית. כל אלו, לצד הסתגלות רבה מבחינה נפשית.
מתוך רצון לשפר את איכות חייהם ושיפור יציבותם הרפואית של אנשים החולים בסוכרת, גדל השימוש באמצעים רפואיים טכנולוגיים – משאבת אינסולין המשחררת לגוף באופן אוטומטי או ידני את כמות האינסולין הדרושה ו/או חיישן לניטור רציף של רמות הסוכר בדם. קיימים סוגים שונים של חיישנים השונים זה מזה מבחינת אופן פעולתם ותדירות החלפתם.
שני עזרים אלו מחוברים לגוף בצינורית דקה ומודבקים עם דבק רפואי.
בנוסף להתמודדויות האוניברסליות של אנשים החיים עם מחלת הסוכרת, עבור נשים השומרות על טהרת המשפחה ישנה סוגייה נוספת של אופן הטבילה במצבים בהם נעזרת האישה במשאבה או בחיישן המחוברים לגופה עשרים וארבע שעות ביממה.
יועצות הלכה של נשמת משמשות ככתובת לנשים המשתמשות בחיישן או במשאבה כדי לתת הנחיה הלכתית-פרטנית המותאמת למצבן. הנחיה הלכתית חייבת לכלול הבנה רפואית ואנו שומרות על קשר רציף עם אנדוקרינולוגים לשם מתן מענה הלכתי המשלב את הנתונים והאפשרויות הרפואיות העדכניות ביותר בתחום.
במסגרת זו, נפגשנו עם אנדוקרינולוגית ד”ר רינה פולק מבי”ח הדסה עין כרם, ובמקביל קיימנו התייעצות הלכתית עם הרבנים הפוסקים של נשמת. הדיון ההלכתי עסק בסוגיות הרלוונטיות בנושא החציצה בטבילה ובבריאות האישה, ברמה התיאורטית וברמה הפרקטית בהתאם למצבים המשתנים.
דוגמא ליישום דיון זה, הייתה בשאלתה של מ’, שהתקשרה מהמקווה ליועצת הלכה על מנת לברר האם עליה להסיר את המשאבה ואת החיישן המחוברים לגופה, בטרם טבילתה.
מ’ סיפרה כי את המרשם לחיישן הבא תוכל לקבל רק בעוד כשבוע. במידה ותסיר את החיישן בטרם עת על מנת לטבול, וללא חיישן חלופי, לא יהיה לה המידע המלא על ניטור רציף של רמות הסוכר הנשמר בזיכרון החיישן, ואשר הרופא זקוק לו .יהיה עליה לבצע בדיקות עצמיות רבות בדקירה מדי יום, פתרון שעדיין אינו מספק את היקף המידע הרפואי הנדרש במצבה וגם כרוך בכאב פיזי של דקירות חוזרות.
מבחינה טכנית, ישנו הבדל מהותי בין משאבת אינסולין לבין חיישן הניטור מבחינת אפשרות חיבורו מחדש לאחר הטבילה, וממילא, מבחינה הלכתית בהיתר להשאירו על הגוף בשעת הטבילה.
לאור העובדה שחיבור המשאבה לגוף מוחלף מדי ימים ספורים, והחלקים המחברים אותה לגוף זמינים ללא עלות, ההנחיה ההלכתית הינה להסיר את המשאבה לפני הטבילה.
לעומת זאת, חיישן הניטור עמיד במים, אך במידה והוא מוסר, אין אפשרות טכנית להחזירו ויש לחבר חיישן חדש. החלפת החיישן, נעשית אחת לשבוע או לשבועיים בהתאם לסוגים השונים, ויש צורך במרשם רפואי מיוחד הקצוב למספר היחידות המינימלי הנדרש בחודש. העלות לרכישה של חיישן באופן פרטי נאמדת בכמה מאות שקלים ליחידה.
מכלול המידע הכולל את משך הישארות החיישן על הגוף, החשיבות הרפואית של הימצאותו הרציפה , הצורך בריבוי דקירות עצמיות והקושי להשיג חיישן חלופי נלקחו בחשבון בנתינת התשובה למ’. יועצת ההלכה, בהתייעצות עם הרב, ולאור הנתונים הספציפיים שלה הורו למ’ להסיר את המשאבה, אך לטבול עם החיישן.
מחסום נוסף העומד לעיתים בפני הנשים הינו חוסר ההיכרות של הבלנית עם נושא החיישן. בעת הצורך, ולבקשת האישה הטובלת, יועצת ההלכה יוצרת קשר עם הבלנית במקווה על מנת להסביר את ההנחיה ההלכתית שניתנה, כדי לאפשר לאישה טבילה בנחת על פי המסקנה ההלכתית.
סיפורה של מ’ הוא אחד מיני רבים המשקף את הממשק שבין הרפואה להלכה בחיי היומיום של נשים החיות עם סוכרת, וכיצד יועצות הלכה של נשמת ממשיכות לתת מענה הלכתי המשלב הבנה בהיבטים הרפואיים, ובאמצעים הטכנולוגיים עם הרגישות של ההתמודדויות האישיות ומעשיות של האשה.
הכותבת היא יועצת ההלכה שרית-חן קרויטורו, משיבה לשאלות הלכתיות לנשות באר שבע ובאתר היועצות, עמיתה במכון מחקר “נשמת הבית” ומשתתפת בכתיבת הכרך השני של ספר “נשמת הבית” בנושא טבילה וחציצה.